מחלות חניכיים

מחלות פריודונטליות (מחלות חניכיים) הן מחלות זיהומיות הנגרמות על ידי חיידקים, כתוצאה מהמחלה נפגעות הרקמות אשר תומכות בשן. החניכיים מתנתקות מהשן, הסיבים שמחברים את השן לעצם נהרסים והעצם סביב השורש נספגת. ללא טיפול עלולה המחלה לגרום לאובדן השיניים. מחלות החניכיים יכולות להופיע החל מגיל הילדות (בדרך כלל בשנות העשרה ויכולות אף להופיע מוקדם יותר). המחלה נפוצה מאוד, ומגיעה עד לכ- 90% באוכלוסייה הבוגרת.
הגורם העיקרי למחלות הפריודונטליות הוא רובד החיידקים (הפלאק החיידקי), שכבה דביקה וחסרת צבע או לבנבנה אשר נוצרת באופן מתמיד על גבי השיניים.
רובד שאינו מוסר מסתייד והופך לאבנית.

קיימת נטייה גנטית לפתח מחלות חניכיים (כלומר ישנה אוכלוסייה בעלת מועדות גבוהה יותר למחלות) אולם הגורם המשפיע ביותר בהופעת
מחלות החניכיים הוא היגיינת פה לקויה.
תחילה חיידקים ואבנית מצטברת גורמים לדלקת חניכיים שבשלביה הראשונים היא ללא כאבים ועלולה להתבטא בדימום ספונטני או במהלך צחצוח, ריח רע,
חניכיים נפוחות ואדומות.
השלב ההתחלתי של מחלת החניכיים מתחיל כדלקת (Gingivitis) מתבטא בחניכיים נפוחות ואדומות, ועשוי להתאפיין אף בדימום בעת צחצוח שיניים או
בעת אכילת מאכלים קשים. המחלה בשלב זה הפיכה, וניתנת לריפוי על ידי טיפול הכולל שמירה על גהות הפה והסרת אבנית.

פריודונטיטיס (Periodontitis), הינה שלב מתקדם יותר, ההרס מתקדם לעצם ולסיבים התומכים בשיניים. כותרת השן נראית ארוכה יותר, החניכיים אדומות נפוחות ומודלקות. מתחילה ניידות של השיניים. ללא טיפול המחלה ממשיכה להתקדם, וגורמת לתזוזת שיניים ממקומן, פתיחת מרווחים בין השיניים, ועד לאובדן השיניים.

אחת הבעיות המאפיינות את מחלות החניכיים נעוצה בכך שמחלות אלו אינן מלוות בכאב, וכך רוב האנשים אינם מודעים לתהליך ההדרגתי של המחלה, עד לנקודת ההתדרדרות כאשר פורצות התופעות של כאב, מורסות ונפיחות (המצבים האקוטיים של המחלה) בד”כ כבר אינם הפיכים.
למחלות החניכיים מספר סימנים:
1. דימום מהחניכיים בעת מגע בהן או בצחצוח.
2. חניכיים נפוחים, אדומים ורגישים.
3. רגישות שיניים לטמפרטורה ולמגע.
4. ניידות שיניים ונסיגת חניכיים.
5. ריח רע מהפה (הליטוזיס).
6. הפרשה מוגלתית מהחנכיים
7. יצירת מרווחים בין השיניים, במיוחד בשיניים קדמיות.